266 פרק שביעי זה אשר מחליט, הוא זה אשר מתכנן והוא זה אשר מבצע, והוא גם זה אשר מעריך את תוצאות עבודתו, כל זאת תוך שיתוף פעולה שוטף . אך הבנות לחוד ומעשים לחוד . קיים קושי מובנה במערכת להוציא לפועל תנאי בסיסי זה . לא אתעכב כאן על הסיבות לקושי הזה, כיוון שאלו פרושות בהרחבה בספרות המקצועית הדנה בשיפורים פדגוגיים ( ראו שחר, 2007 : 241 - 256 ) . למרות אותם קשיים, יכולים בתי ספר הרוצים בכך לקבל החלטות הנוגעות לחינוך ערכי ולחינוך לערכים כפועל יוצא 26 ממנו, ולהצליח להוציאן לפועל . נראה שהזמן הבשיל למהלך כזה, כיוון שהתחושה בקרב אנשי חינוך היא שמה שהיה לא יהיה יותר, ומה שדרוש הוא חשיבה חדשה ורעננה בנושא זה . בפרק זה אציע דגם אפשרי של שיתוף מורים בקבלת החלטות הקשורות לחינוך ערכי . נקודת המוצא של עבודה על-פי הדגם היא שהחלטות כאלה הן בגדר חשיבה ועשייה לטווח ארוך, כיוון שמדובר על שינוי מהפכני למדי בהתנהלות של מוסד שבוחר בחינוך ערכי . הדגם מבוסס על הרעיון שבכל מוסד חינוכי הפועל כמערכת, קיימות תת-מערכות שללא שילוב ביניהן קשה עד בלתי-אפשרי להוציא לפועל תוכניות לשיפור ושינוי המוסד ( ראו שרן, שחר ולוין, 1...
אל הספר