פרק חמישי: זלדה: בין גילוי למספד: "פנאי", "הכרמל האי־נראה"

1096 תוספות — פואטיקה : מורשה ותמורה הנפשי ספוג הימנו ויוצקת אותו בתבניות חדשות . התוצאה אינה שירים מודרניים שנכתבו על גבי תשתית של קודש . השימוש במילה מודרניוּת כמו במילה דתיות מחטיא כאן את המטרה . לפנינו התרחשות רוחנית חדשה . סמי מכאן הרקה פשטנית מכלי לכלי . זלדה רואה את המציאות ושרה על חוויותיה בלי כל השתעבדות לדוֹגמה זו או אחרת . אין בה כלל ממצוות אנשים מלומדה . היא בוחנת את ההתרחשויות בנפשה בכלים שעוצבו על ידי ההתבוננות החסידית . מאחר ששירתה לירית במהותה, דהיינו עומדת על חוויות ה״אני-השר", ראייתה הסובייקטיבית היא המתערבת בנוסח ההסתכלות של הכלל . ״הכלל״ — מה שבא לה בירושה ממשפחתה הרבנית החסידית, מן הסביבה שבּהּהיא חיה : ירושלים שומרת המצווֹת או כפר חסידים . בראייתה האישית היא מגיעה להחשבת הפרח עד כדי למצוא בו עולם ומלואו . מתוך התבוננות עצמית היא שוברת מחיצות ביקום, שאינו בשבילה אלא מצע להסתכלות חודרת ולהפקת לקח . בלא שום חיץ מלאכותי מתרכּבות שתי ההוויות כי נפש המשוררת יש בה מתוּמת הצירוף . מעשה מקשָׁה ולא עולם מורכב על גבי עולם . מי שיקרא את שירי זלדה בלא לחוש בקונוטציות של מילות-...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד