פרק אחד־עשר: יצחק למדן: עקדה ותקומה

972 תוספות — פואטיקה : מורשה ותמורה בהשראתה של הצורה שניטלה כדי להגיע אל האמירה הסגולית, שאין בה מן החיקוי העקר . מסדה היא המשכהּשל מגילת-האש . סיפור החורבן של ביאליק הותיר במצב של חוסר-הכרעה את המאבק בין סמלי האבדון לסמלי התקומה . העולה למסדה הוא נושא עול השליחות של השריד האחרון שנותר . הוא גם נאבק במלאכי ייאוש ונקם, הרוצים להסיטו מדרכו . מחרוזת השירים "בצל שמאי" נסמכת על "הברֵכה" בחיפוש אחר מקורות השיר וגילויָם בחוויות-ילדות : בְּמֶרְחַקֵּי הָאָז, בְּנוֹף הַכְּבָר, בְּעוֹד עַל סֻלַּם יַלְדוּת מִסֵּתֶר אֱלֵי-סֵתֶר שָׁם טִפַּסְתִּי, וְיַד קְסָמִים נִסְתֶּרֶת שִׁלְּבָה חֲלוֹם בְּהָקִיץ, רָחוֹק בְּקָרוֹב וְנִמְנָע בְּיֵשׁ וּבְכָל רְסִיס מִנִּי נִגְלֶה אֶת הַנֶּעְלָם שִׁקֵּפָה . — במעלה העקרבים, בצל שמאי אולם אצל למדן מוחלפים מראות-הטבע בסמלים מן המורשה היהודית . שני העולמות, עולם-תאומים, שבשיר-הטבע הם שתי השמשות, מתהפּכים בשיר המאוחר לשני הבתים של שמאי ושל הלל . החזרה היא מאוחרת, על כן הצלול מתגלה כעכור : וּבֵית-דּוֹדִי — בָּבוּאַת בֵּית-הִלֵּל בְּבִרְכַּת-יַלְדוּת צְלוּלָה — אַיֵּהוּ ? ...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד