פרק עשירי : לנגן ברחבות, לנקוב בשם : "רחובות הנהר" 963 א . שתי תכונות-יסוד שירת אורי צבי גרינברג משתבחת בשתי תכונות-יסוד : התפשטות וריכוז . מצד אחד תרה שירה זו אחר ממד ההתרחבות וההתפשטות, ריתמוס הים . מצד שני היא קושרת את עצמה ליעד מוגדר המכַוון את כל דרכיה . תכונות אלה קובעות את צביונה של שירת גרינברג בכל מישורי ההבעה . הן גם משפיעות על מהותם של צירופים בעלי ייחוד דימויי או מטאפורי . אם נבוא להקביל את הדימוי למטאפורה, בכל מסגרת פיוטית, נמצא כי הדימוי מחזק את הכיווּן המגדיר, ואילו המטאפורה לפי טבעה פורצת גבולות . הדימוי, באמצעות כ׳ ההשוואה, תוחם תחומים בין ההוויות המושווֹת זו לזו . הדימוי "יערוף כמטר לקחי" בפרשת "האזינו" מסמיך את הלקח הנלמד לאופן ירידת המטר . פעולת ההשוואה, בדומה לאות כ׳ עצמה, משאירה את ההבדל בין היסודות המושווים על מכונם . לעומת זאת, המטאפורה "ודם ענב", המופיעה שם לאחר-מכן, מבטלת את המחיצות שבין דם כהוויית אנוש לבין מיץ הענב כהוויה צמחית . מן ההבחנה של ווֹרן וולק, לפיה המטאפורה היא "קוקטייל של ספירות", משתמע כי אכן מתערבבים במטאפורה יסודות רחוקים זה מזה, תוך כדי ביטול...
אל הספר