פרק תשיעי : משורר מקונן 947 ב׳אימה גדולה וירח׳ ול״ציונים" ב׳ספר הקטרוג והאמונה׳ . יש הבדל בין המבע הפיוטי הקשור בהרוגי חברון וצפת של תרפ״ט ובין המצע המתייחס לנטבחים באירופה . גם קינותיו הנוגעות ליחידים שונות הן ונבדלות אחת מרעותה . אף-על-פי-כן נוכל לומר כי שלושה סוגי קינה עיקריים מצויים אצל המשורר : קינות האומה — והן המתייחסות לחורבן הרבים . כך, למשל השיר "כתר קינה לכל בית ישראל" ב׳רחובות הנהר׳ בא להעיד כבר בשמו על הראייה של הכלל . אף בשעה שהמשורר מדבר על גורלו האישי, או השמדת בני משפחתו, הוא רואה לפניו את המוני בית ישראל שהושמדו . סוג שני הן הקינות בעלות הגוון האוניברסלי, המשתזרות למחרוזות שירים כמו "לסעיף סלע עיטם", או השיר "הזכרת נשמות" ב׳אנאקריאון על קטב העיצבון׳ . קינות אלה אינן נאחזות בשואה לאומית דווקא . יש בהן מן ההתבוננות הכוללת יותר, הפילוסופית-רגשית אם נרצה, בגורל יחיד וציבור, איש ואישה, לנוכח המוות . ולבסוף : קינות היחיד כרוכות במוות של יחידים כמו "תפילת אשכבה לדוב השילוני", "אזכרה" לזכר בנה של משפחת תמיר, קינה על שני עולי הגרדום בקהיר ועוד . ראוי לזכור כי שירתו של אורי צבי...
אל הספר