פרק שני: תורת השיר: הזדהרות

776 תוספות — פואטיקה : מורשה ותמורה ולוּיהיה זה מונח יחיד, או צירוף של כמה מילים, שהיו לנחלת כל הדורות הבאים אחריו . מה שאמור בכתבי קודש, בדתות, בתרבות, בתולדות הרעיונות הגדולים, חל, כמובן מאליו, גם על התפיסות האסתטיות . מימזיס, סימטרייה, פרופורציה, קתרזיס מתווים את הדרך לחכמי יוון . — הנשגב הוא שורש תורת הרטוריקה של לונגינוס ; נעים, יפה, נשגב וההבדלים ביניהם מתבלטים במשפטיו של קאנט ; הדיוניסי והאפוליני סללו את הדרך להגותו של ניטשה . וכך, ברשימה ארוכה של מונחי-מפתח עד למושג נרטיב בפוסט-מודרניזם של ימינו . הרצון לסכם תורה אמנותית בדרך הצמצום כדעת יחיד או במניפסט של חבורה, הוא גם נחלתם של אמנים גדולים . ואף כאן לא זו בלבד שאין סתירה בין מידות של התפשטות וריבוי לבין ניסוח מצמצם, אלא להפך . ככל שעולמו של האמן גדול יותר ניתן למצוא אצלו שטר שכנגד בחתימתו, מרוכז בהבטחתו . כך, למשל, תורת המחזאות שכָּלל שייקספיר ב״המלט" מסתכמת במשפטי-מפתח אחדים, נזכרים על נקלה בשל קיצורם ועמקותם . האמירה ב״כטוב בעיניכם" על משמעות החיים : ״כל העולם במה", דומה ואין רבות כמותה לציטוט המרשים בתוכנו ובקיצורו . דעת ל...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד