פרק שלישי: תורת השיר, עליונות המנגינה

620 תוספות — פואטיקה : מורשה ותמורה כמתנגן, כעשוי להתפרש במונחים של זמר ונגינה . ״שיר״ ו״שירה״ — לא יופיעו אך ורק כז׳אנר ראשי בדומה לפרוזה — דרָמה ( שאינה במתכונת של חרוז ומשקל ) , מסה, פיליטון או דברי-עיון, אלא כחלק מן המערכת הנגינתית, שיר במובנו המקורי : מילים נשמעות בזמר וצליל . מכאן, כמובן, החשיבות העליונה שתהיה נודעת למצלול : למשקל, למקצב, למשחקי לשון נופל על תשל״א, דצמבר ,1970 עמ׳ 553 - 563 . דיוניה נוגעים לא רק בבעיות של שירה אלא במגוון תחומי ההבעה הספרותית, שהמשורר התייחס אליהם במאמריו השונים . קלוזנר מציין את הריתמיקה העשירה של שירת טשרניחובסקי : ״כל משקל שבשיריו הולם את תוכנו של השיר״ ( טשרניחובסקי, עמ׳ 365 ) , ואת הצטיינותו ב״חיקוי הקול" ( אונומטופיה ) . לעניין הצורות הפיוטיות המגוּונות אצל המשורר הוא מציין את מאמריהם של משה שלמה בן-מאיר : ״טשרניחובסקי — אמן הצורה״, הדואר, 12 בספטמבר ,1943 וכן חיים בר דיין : "שאול טשרניחובסקי בעולם הנגינה״, דפים לידיעת הספר והספרנות, סיון-אלול תש״ג, עמ׳ 18 - 25 . דוגמאות לאונומטופיה הוא מביא מתוך השירים "לילה . . . לילה . . . ליל-אלילים", "ל...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד