פרק אחד-עשר : חורבן וגאולה : "מגילת האש", בהקבלה ל״אגדת שלושה וארבעה" 531 2 היה להם אולם גם אלה שראו בביאליק משורר בעל חזות של אבדן, על מה לסמוך . הרי אין לטשטש את עליונוּת הדממה, דִממת-מוות, על-פני סערת ההתקוממות ב״מתי מדבר", את מצהלות הקבר השולטות על השיר "דבר" למשל, או את רוח הייאוש ללא מוצא, המפעם שירים כמו "חלפה על פניי" ו״מי אני ומה אני" . דא עקא, אלה שהעמידו את שירת ביאליק על קוטב האמונה בעתיד ראו בשירי הזעם תגובות על אירועים מסוימים . אחרים, שטענו לעליונוּת יגון היחיד על-פני שירים בעלי צביון לאומי, זלזלו בחשיבותה של "מגילת האש" . כך במקרהו של דויד פרישמן . מי שיצא חוצץ נגד כינויו של ביאליק כמשורר התחייה, והעדיף לראות בו את משורר המוות, הרואה בעיני-רוחו את שואת יהודי אירופה, ברוך קורצווייל, המעיט 3 וראה בה שעשוע בחשיבותה של יצירה דוגמת "אגדת שלושה וארבעה" ותו לא . ואילו ב״מגילת האש", שאותה החשיב ליצירת מופת, העדיף לראות 4 את עָצמת החוויה של היחיד, שעיקרה ציורי כליה וקץ . דומה כי מוצדק יותר לראות בביאליק מבַטאהּשל תפיסה היסטורית דו-קוֹטבּית, המציגה תמונת אסון קיצונית מכאן וציורי ...
אל הספר