פרק עשירי : שירה והיסטוריה : ביאליק ודובנוב "בעיר ההרגה" 511 ביחס למה שנחקק בזיכרונו של לאום, או אף של האנושות כולה . מלחמה או כל צורת סיכון המאיימת על הכלל תירשם לדורות וכך גם הגשמת המאוויים של דורות רבים . "ליל הבדולח", משם, וליל החלטת האו״ם על הקמת מדינת ישראל, מכאן . ההיסטוריה, יש התופסים אותה ככזו שתפקידה לשמר את הזיכרון הלאומי, לאמוֹר, אותם מאורעות שסיכנו, או שחיזקו באופן יוצא מן הכלל את צדדי הקיום הגבוה של הכלל : אידיאלים, שאיפות, תפיסה דתית, לאומית, או את הווייתו הקיומית בממשותה ( איום בהשמדה, מגפה, מכוח הטבע או המלחמה ) . היסטוריה כתובה משמעה רישום, העלאת התרחשויות מסוג זה על הכתב, כפי שיעשה זאת לעתים הפרט באירועי חייו שהרשימוהו . בשעה שהפייטן, בדומה לרושם ההתרחשויות הגדולות — ההיסטוריון, נדרש לאותו אירוע עצמו מתחום ההתרשמות שנועד לרבים, אנו נקלעים לזיקת הגומלין שבין שירה להיסטוריה . ב . נוסחת אריסטו כנקודת מוצא לבחינת היחס בין דברי המשורר ובין דברי ההיסטוריון, דברים שנועדו לתאר אירוע היסטורי, ראוי להשתמש בנוסחתו בעלת המוניטין של אריסטו, שעדיין לא נס לֵחהּולא פג טעמה . "מתוך ה...
אל הספר