פרק שביעי: "מתי מדבר": אַל־זמן, אַל־מקום

פרק שביעי : "מתי מדבר" : אַל-זמן, אַל-מקום 453 ( אריה לודוויג שטראוס, שקד, עדי צמח, קורצווייל, שלום קרמר, שאנן, 3 מזיא, קדמי ואחרים ) . ההתמרדות כנגד הגישות המפענחות : האלגוריות, הסמלניות, האידיאיות במדבר העמים הגדול, כשבני-שחץ, טורפי-טרף, מסביבו״ — פישל לחובר, "ביאליק חייו ויצירותיו", מוסד ביאליק על ידי דביר, תל-אביב תש״ד, עמ׳ 401 . "בשום יצירה אחרת של ביאליק לא ניתן ביטוי עמוק ומחריד יותר לטרגדיה של הגלות, לאימת גורלו של עם, אשר נטל עליו להסתובב במעגל-החידלון של המדבר אשר סגר עליו לעולם״ — יעקב פיכמן, "שירת ביאליק", מוסד ביאליק, ירושלים תש״ז, עמ׳ נח . יעקב רבינוביץ ממשיל את "מתי מדבר" לחזון העצמות היבשות של יחזקאל בהיפוך הלקח ההיסטורי : ביאליק כמו יל״ג מאשים את האלוהים שאינו מתיר לעמו למרוד . הפואמה היא "שירת הנבואה הראשונה הגדולה של ביאליק" . "אגדת יחזקאל הועמדה על ראשה" . "מתי המדבר מקיצים, מתפרצים ואלוהי האומה מיישן אותם וסוגר עליהם המדבר . זוהי ההערכה ההיסטורית של שירתנו החדשה מימי יל״ג" — יעקב רבינוביץ, "מסלולי ספרות", מ׳ ניומן, ירושלים ,1971 עמ׳ 108 - 109 . המאמר במקורו פורסם ב...  אל הספר