פרק חמישי: מילים בגבורתן

414 תוספות — פואטיקה : מורשה ותמורה ההתגלות, ה״גילוי", אין תיחומה של המילה, בצאתה מחוויה להבעה, בגדר של פגם . אדרבה, המילה שנולדה כהתגלות עדיין יש בה מן השלמוּת הנעלה של מהות וצורה . ״יש מילים — הררי-אל, ומילים — תהום רבה" ( כד ) . התפיסה, המקנה עָצמה וגדוּלה לשָׁלב המוקדם ביותר בהיווצרות המילים, היא ברוח ספר בראשית . בגן-עדן הטיל מי שברא את העולם במאמר ( "יהי אור" ) על יציר כפיו, שבּרָאוֹבצלמו וכדמותו, לתת שמות לכל היצורים שבסביבתו . תוך קבלת ההנחה של הבלשנות הרומנטית, שתיארה את מעמד הלשון במעבר מן העידן הבראשיתי למגדל בבל ודור הפלגה, נדחית הנפילה של המילים מן הגירוש מגן-עדן לפרשה מאוחרת יותר, לאחר המבול . תחילה הייתה הלשון אחת, ברוממותה המלכדת, בעת שהייתה מסוגלת ללכּד את כל המשתמשים בה . מגדל בבל הביא אתו את ההתפלגות המנמיכה, שפיצלה את המין האנושי לבעלי שפות שונות, בשל התנהגות משובשת של בעלי הלשון הנעלה . כך האמינו גם בעלי תפיסה חילונית בקיומה של לשון מוקדמת, נעלה, שהלכה והתפצלה ללשונות רבות . ביאליק מעתיק את נקודת הכובד מן השבט הקדום אל הפרט . בעל הלשון המרוממת הוא האדם הראשון או כל...  אל הספר