פרק חמישי: מוחלטוּת האמונה

178 תוספות — פואטיקה : מורשה ותמורה מווילנה, ולימד את תלמידיו גמרא, החומש בשלמותו, את ההפטרות ואת חמש המגילות . בגיל בר-מצווה השיאוהו אישה . שמונה שנים היה סמוך על שולחן חותנו ( 1807 - 1815 ) והן הוקדשו ללימוד התלמוד, תנ"ך ודקדוק . לאחר תקופה של נדודים חזר לווילנה, עיר הולדתו, ונעשה מלמד לבני עשירים : תלמוד, תנ"ך וגם דקדוק . עשר שנים ( 1820 - 1830 ) עסק בכך . הוא נספח אל חבריו שנודעו בשם "ישיבת הארבעים", ונועדו יחד ללמוד תלמוד ופוסקים . בשנים ההן כתב את שיריו שראו אור בשם "שירי שפת קודש" ( ליפסיאה, 1842 ) . את עיסוקו בכתיבה הגדיר "עבודת הקודש" וקבל על עסקי חולין הפוגמים בעבודתו הקדושה כמשורר . בשנת 1848 החל לעסוק ביחד עם יצחק אייזיק בן-יעקב בהדפסה חדשה של התנ"ך, עם "הביאור" ובתוספת פירושים משלו . בזמן בואו של משה מונטיפיורי לווילנה בשנת 1846 קרא לו אד"ם הכהן בשירו "שמש, ירח וכוכבים", בשם "משה הרביעי" . לכבוד יהודית, אשתו של מונטיפיורי, חיבר את שירו המקונן : "קול נאקת בת יהודה" . בתזכירים שכּתב לאורח הנכבד התלונן על ארבע מחלות של החברה היהודית ברוסיה ובפולין : בערות כללית ולמדנות מופרזת...  אל הספר