מבוא: היסטוריוגרפיה של ספרות עברית

14 תוספות — פואטיקה : מורשה ותמורה אל ביאליק עצמו הגיע לחובר בחלק האחרון מתוך שני הכרכים שהספיק לכתוב, אותו סיים על ערשׂדוויי סמוך למותו, ללא הביבליוגרפיה . לעומת זאת את המונוגרפיה הגדולה שכתב על המשורר הלאומי, חייו ויצירותיו, לא עלה בידו לסיים . נמצא כי בפועל נחלקו לחובר וקלוזנר לא רק בשאלת ההתחלה של ספרות ההשכלה : ויזל או רמח״ל, אלא גם בשאלת הסיום . ביאליק נחשב בעיני קלוזנר לסופר מן ההווה ואליו התייחס באסוּפּת מאמריו "יוצרים ובונים", ובספר נפרד : "ביאליק ושירת חייו" . בעוד שכתיבתם של קלוזנר ולחובר הייתה רובה בארץ-ישראל, כתב חיים נחמן שפירא את תולדות הספרות העברית — בשנות השלושים, בהיותו מרצה באוניברסיטה הליטאית על שם ויטובט הגדול בקובנה ( הוא כותב : "קאונס" ) . חלקו הראשון של התולדות יצא לאור בארץ-ישראל בשנת ת״ש ( 1940 ) . המבוא מתוארך : כ״ז באלול תרצ״ט . הכרך השני הושלם, אך אבד, לדאבון לב, בסערת המלחמה . שפירא עצמו נרצח על ידי הנאצים בדצמבר 1934 . מחקרו פותח ב״מאסף", שהחל להופיע בשנת 1784 ומסתיים, במקביל למשך קיומו של ״המאסף״, בשנת 1829 . את ראשוני הספרות העברית החדשה רואה שפירא כקב...  אל הספר