בין האור הצהוב לאור הכחול : מזרח ומערב ביצירתו של א"ב יהושע 315 מן המפגש של "איש המערב" עם ה"מזרח" . הכמיהה למזרח, כרעיון וכמקום, מייצגת את הסינתזה בין מימוש הרעיון הציוני והחזרה לקדם, במשמעות של חזרה להוויה קדומה לשם מימוש הרעיון הציוני . הניגודים בין מזרח למערב אינם מוזכרים בסיפורים באופן מפורש, אך מערכת של סמלים המייצגים דיכוטומיה זו בונה את הצופן להבנת המצוקה של הגיבור ואת המפתח להתרתה . בכל אחד מן הסיפורים נחשפים הארעיות, הניכור והמצוקה, הנובעים מתחושה של העדר זיקה ושייכות . ב"מות הזקן" ) 1957 ( מסמלת רוח הקדים את רוח האומה הקדומה המנשבת מן המזרח אל מול פני ההולכים, ומקשה עליהם כתמרור אזהרה תרבותי – לאומי המתריע מפני עקדת "היהודי הישן" על מזבח "הישראלי החדש" . הוואדי הירוק והאדמה החומה שבתחתיתו בסיפור "תרדמת היום" ) 1959 ( , הנגלים בחלומו של בנאי צעיר קשה – יום כחיק מנחם של אם או של אישה אוהבת, הם געגוע למהות שורשית קדומה על רקע "שלמת הבטון והמלט" של ההיבנות מחדש בציון . ב"מסע הערב של יתיר" ) 1958 ( בולטת בזרותה הרכבת המהירה, המסמלת את הקִדמה המערבית שאינה עוצרת בנוף הקדומים של חב...
אל הספר