43 ״יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ״: ״עֶגלה ערופה״ של דליה רביקוביץ והתיאולוגיה הפוליטית של קארל שמיט

"עֶגלה ערופה" של דליה רביקוביץ והתיאולוגיה הפוליטית של קארל שמיט 503 האלה : לכאורה, הם מבטאים ניסיון למצוא במוות משמעות, להיאחז באמירה כללית על ״דרכו של עולם״ ; אך למעשה, במקום לרכך ולטשטש, הם נוקבים ומחדדים את המחאה . רביקוביץ מבקרת באמצעותם את הטשטוש והבריחה מאחריות שהשימוש בהם נושא . היא מוחה נגד השימוש בנוסחאות פתגמיות מסוג אלה, המבטלות את אסונו של הפרט הבודד ופועלות כ״זָרָזֵי עיכול״ מסירי אחריות . המובאות מאותם ש״אומרים״ מתקבלות כפטפוט המשקף את נוראותו של המוות ואת חוסר – המשמעות שבו . לשון השיר אורגת שעטנז בין משלבים שונים של השפה העברית . לצד המשלב הלשוני הגבוה בביטויים ״ייסורים ממרקים עוון״ ו״מעלע את דמיו״, יש כאן גם ביטויי חולין סתמיים מהשפה המדוברת, כמו ״הוא מת פה או שם״ או ״מה אנחנו יודעים״ . המעבר בין משלבי השפה מעלה תחושה של מצוקה בניסיון השירי למצוא ביטוי הולם לזוועת הטבח . שילובם של ההיגדים הפתגמיים יוצר אפקט אירוני שכן הקלישאות חושפות את השפה היומיומית כמגויסת לפעולת הטשטוש והטיוח . הביטויים המיופייפים מתפקדים כמו מסיכת – איפור המכסה על הצורך בבירור נוקב . במובן זה, הבי...  אל הספר