46 אלי שביד הקפריזה מתוך כוונה שוב אינה קפריזה . הרי זו כמעט השקפת – עולם . אמת נכון הדבר . אף אין כאן היענות ספונטנית לדחף הרגע, אלא משחק מחושב, אבל המשחק הזה הוא רציני מאד, הוא לפעמים אפילו טראגי, ועל כך עלינו לעמוד, אם ברצוננו לפענח סוד הפעלתם של השירים הללו : הם משחקים קפריזה ביודעים וברצינות, וכל משפט בהם עומד על הגבול שבין המחווה המתחכמת ובין גילוי – הלב התם . כמה פעמים מחלחל הבכי מבעד למעטה המלים המגחכות ? אבל המשחק נמשך גם אז . אפילו כשמפסיקה המשוררת את הנעימה האירונית – מתגרה ומבטאת עצמה בלשון ישירה ופשוטה, ייראה לנו דיבורה כקפריזה לפנים מקפריזה, והדיבור ללא משחק כמשחק של הבעה גלוית – לב, כדרך שחקן הפונה אישית אל הקהל מתוך ההצגה בדיוק במקום שהועיד לו המחבר לצורך זה . גם גילוי – הלב הוא בגדר מחווה מחושבת ומתחמקת, אף שהקורא מרגיש כי הפעם הוסגרו רגשות המשורר באמת ובתמים . הרי זה מעין תמרונו של בורח שנמלט מידי רודפיו דווקא כאשר התמסר להם בניגוד לכל הצפוי : כָּל אֵלֶּה שָׁבְרוּ אֶת לִבִּי, מִפִּי נֶעְתְּקוּ מִלִּים . ( 91 ) היא אומרת בשיר "שברון לב בגן" במחוה של דיבור ישיר, תם ומשח...
אל הספר