שיחות על תקווה ישראלית | 67 ובידה השנייה חותרת לשותפות, לסובלנות ולשוויון, נבחנת כאן, במדינת ישראל . היא נבחנת לא כאשר אתה מוקף ידידים אלא כאשר אתה מוקף אויבים ; היא נבחנת לא כאשר אתה נדרש לכבד את האחר החי עשרות אלפי קילומטרים ממך, אלא כאשר האחר הזה, הוא שכנך . כאשר אתה והוא יחד באותה סירה . יועז : אז אני רוצה לגעת בעניין הכבוד ההדדי . יש בעולם דוגמאות רבות למדינות לאום דמוקרטיות, שיש בהן מיעוט או מיעוטים שחיים בשקט ובשלווה . מיעוט שנוח לו עם ההמנון או שלכל הפחות מסתדר איתו ולא רואה בו בעיה או בדגל ובסמליו התרסה, ובצבא שמגן על מדינתו יריב . בכולן הרוב הוא שקובע את האופי הציבורי . את הסמלים, את הסממנים, את ההמנון . כך למשל, כמו המגן דוד שבדגל ישראל, שלרבים בחברה הערבית לא נוח איתו, בדגלים של אוסטרליה, דנמרק, שווייץ, בריטניה וניו-זילנד יש צלב . בכל הדמוקרטיות האלה יש מיעוטים יהודים ומוסלמים, שמצדיעים ונעמדים עם הנפת הדגל ללא שום תחושה של פגיעה או כפייה . גם בנוגע להמנון . אצלנו שופט ערבי מסביר שהוא מתקשה עם המילים, אבל בהולנד הפרוטסטנטית מהלל ההמנון את המלחמה בקתולים הספרדים . מה עושה המ...
אל הספר