313 יזרעאלי מתאר את הזר "כאדם שחוזר מהמתים כדי לתבוע מילוי שבועת אמונים", שאלידה נשבעה לו לפני שנים . "אלידה חולה במחלה חשוכת מרפא וכל געגועיה הם למצב פרה-בריאתי . הכאב שלה הוא העצב האנושי כולו, שאפשר להשוותו לגאות ולשפל של הים" ( ל שוחט שם ) . בני המקום מכנים אותה "האישה מין הים" ויש בכינוי זה משום עלבון, למרות שהוא נדמה רומנטי . הדימוי המרכזי הוא הים אשר מושך את הגיבורה באופן לא רציונלי . גם הזר המגיע אינו ממשות אנושית, אלא דמות שמסמלת את החיים היצריים, המהווים ניגוד מוחלט לעולמה הבורגני . איבסן רואה בים את אזור התשוקות גם דרך דמויות אחרות : אמן צעיר החולה בשחפת, שמשתוקק ליצור ולהיות אמן מבלי מודעות ויכולת להתמודד עם מחלתו . או הבת הבכורה, החולמת לעקור מן המקום ולהגשים את עצמה ומתחתנת לבסוף נישואי פשרה עם איש מבוגר ממנה . המבקר שי בר יעקב, סבור שהמחזה עוסק אמנם באהבה על כל נגזרותיה, אך מה שמשמעותי אף יותר, הוא הרומן הסוער שמנהל יזרעאלי עם המחזאי הנורווגי : "יזרעאלי כמעשה אוהב אמתי, חושף בפנינו את הפן האחר של איבסן, הפן הרומנטי-פילוסופי שהיה חלק ממחזותיו מההתחלה ושבא לידי ביטוי הולך ו...
אל הספר