תהילה

214 שותקת אפוא שנים, שתיקה שאוכלת אותה מבפנים . היא חשה נואפת ובניה נולדים חלושים . היא עצמה הצליחה לעמוד בטראומה, אולם בתה יוצאת מדעתה . הכפילויות הללו הן הסיבה שיזרעאלי ליהק אותו שחקן לשתי דמויות . למשל : תהילה הילדה הנשברת בליל חתונתה היא אותה שחקנית שמשחקת את בתה של תהילה המשתגעת ובורחת, או הקבצן הוא אותו שחקן שמשחק את שרגא חתנה . "ניטרלנו את רכיב הזמן ורתמנו אותו לתוך העלילה . זו תבנית סיפור שתחילתו בעבר בלתי נתפש ופתרונו מעבר לעלילה" ( יזרעאלי ללוי, תיאטרון 1987 90 ) . יזרעאלי ראה בתהילה סיפור אודות תיקון : תיקון עם, תיקון עולם ותיקון חברה ( תיאטרון, 2007 . 12 ) . הסיפור עובד לסצנריו שבו דיאלוגים מרומזים האופייניים לעגנון . שאר הסיפור, הועבר באמצעים של קול ותנועה, וההצגה כולה בוימה כ"תיאטרון טוטלי", במעין חלום סוריאליסטי . שי בר יעקב זוכר שיזרעאלי דיבר אז על התיאטרון במונחים של "געגוע" ו"מנהרת זיכרון" . תיאטרון המשמש כמעין "מכונה המעלה באוב סוג של חוויות טראומה", וכך ההצגה כולה כוונה לרגע של הטראומה הקשה ביותר, אליו מתקרבים בכל פעם יותר ויותר, עד שתהילה חושפת את הפצע האמיתי, משתח...  אל הספר