בלעדי ולעיתים במקביל לעיסוקו בחומרים אחרים, כאשר דברים שאמר לו שלונסקי בהצגת עוץ לי גוץ לי ב- 1965 מהדהדים במוחו : "יוסי, גם בשביל להגיע לירח צריך כן שילוח" . ויזרעאלי משיב : "יש לי כן שילוח יהודי . וזה הצוהר, שממנו אני בוחר להתבונן בעולם" . לאחר עשר שנות יצירה ראשונות ( 1965 - ,1975 ראו שער ראשון ) , שהיוו פריצת דרך מטאורית ללב התיאטרון הישראלי, שנים בהן ביים מבחר מחזות מהדרמה העולמית בקצב של לפחות הצגה בעונה ולעיתים שלוש ואף ארבע, נפתחת בתחילת שנות ה- 70 תקופה שנייה ביצירתו — "התקופה היהודית" . שורשי התקופה נעוצים בהצגת איש חסיד היה ( 1968 ) ובגיחות קולנועיות ( 1970 - 1972 ) . ניצניה מבקיעים בהצגת הכנסת כלה ( 1972 ) , ולמלוא פריחתה היא מגיעה בין השנים 1984 - ,1986 שבהן משמש יזרעאלי כמנהל אמנותי של תיאטרון החאן הירושלמי, אותו הוא הופך ל"מעבדה" לניסויי תיאטרון יהודי . התקופה ממשיכה ומשתרעת לתוך העשורים הראשונים של שנות ה- ,2000 ועדיין לא נאמרה בה המילה האחרונה ( כפי שנראה בשער הרביעי ) . על מנת להבין מהיכן צומחת "התקופה היהודית", יש לחזור לתהליכי החיפוש של יזרעאלי לגבי מקומו של התיאטרו...
אל הספר