82 חולפות עוד 13 שנים . לואיג'י פירנדלו מתקרב לגיל 27 . בינתיים כבר הספיק ללמוד משפטים ומדעי הרוח באוניברסיטה, לשהות תקופה בגרמניה ולחזור לעבוד במכרה של אביו . הוריו משיאים אותו בניגוד לרצונו לאנטוניאטה פורטולאנו . הזוג מתיישב ברומא ומתקיים מתמיכת אביו . לואיג'י כותב סיפורים קצרים . עד מהרה מתברר שאשתו לוקה במחלת נפש המתבטאת בקנאה חולנית, בפרנויה, בניסיונות התאבדות חוזרים ונשנים ובקנאה מטורפת, כלפי עבודת היצירה של בעלה . הבעל מסרב לאשפז את אשתו בבית חולים לחולי נפש ומטפל בה במסירות . נולדים להם שני בנים ובת, שאף היא אינה יציבה בנפשה . רק כעבור 16 שנים נוספות מסכים לואיג'י לאשפז את אשתו במוסד מתאים . כל חייו מתנהלים בצל החשדות התמידיים של אשתו שהנה מעין רוח רפאים חיה-מתה . בעל כורחו הוא הולך ונסגר מהעולם ומנתק כל מגע חברתי . וכך הוא כותב : החיים הם מהתלה עצובה . . . אנו מרמים את עצמנו בהתמדה, על-ידי יצירת מציאות אשר מתגלה כהבל ואחיזת עיניים . . . מי שהבין את התרמית הזו, שוב לא יוכל לרמות את עצמו . ומי שלא יוכל לרמות את עצמו — שוב לא ימצא טעם והנאה בחייו ( תוכניית ההצגה ) . ניכר כי חיי ה...
אל הספר