אריק גלסנר 263 משפיכה מוקדמת ( ולכן מתאמץ להיזכר בהלוויה של סבו בזמן המשגל ) ליחסיו הכאובים של הגיבור השני עם אמו האלמנה, מעורר מיד געגועים לטון הסאטירי . קשוע מוצלח יותר בכתיבת סאטירה . שנית, הדרך שבה קשוע קושר בין שני הסיפורים, בין סיפורו של עורך הדין לסיפורו של הערבי המתחזה, מעט מאולצת . עורך הדין נכנס להתקף קנאה כשהוא מגלה מכתב אהבה שכתבה כביכול אשתו ומתחקה אחרי נמענו, כשהעקבות מוליכות אולי למתחזה . נוסף לקישור המעט מאולץ אין הקפדה על אמינות בנסיבות גילוי המכתב, ויש גם רגעים ארוכים מדי שבהם ברור שחשדו של עורך הדין מופרך ואי לכך הדרמה שנוצרת מהתקף הקנאה שלו נחווית כמלאכותית . במצבו הנוכחי, הרומן מכיל בעצם שני רומנים : סאטירה מחד גיסא ורומן זהות מאידך גיסא . ניתן היה ליצור תלכיד טוב יותר של שני הרומנים המתרוצצים כאן בכרס ספר אחת . הקומה השלישית היא רעיונית . כיוון שראיתי לאחרונה מבקרים הפוסלים ספר בגלל שאינם מסכימים עם הדעות המובעות בו, ולא בגלל היעדר מיומנות בפרישתן או מוגבלות יכולתן לעורר למחשבה, אני מדגיש שפולמוס אידאי עם ספר אינו ביקורת במובן של הטיית הבוהן מעלה או מטה, כלומר פול...
אל הספר