94 מבקר חופשי משה גרנות שזכה בפרס אקו"ם על יצירה המוגשת בעילום שם ; "אפשרות של אלימות" ( כתר, 2013 ) של דרור משעני שזכה ב"פרס ברנשטיין" ; "בעלת הבית" ( כנרת זמורה ביתן דביר, 2013 ) של נעה ידלין שזכה ב"פרס ספיר" . אין אלה כל הספרים שזכו בפרסים בשנה פלוס האחרונה, אבל אלה רובם . ובכן, מה ניתן לומר עליהם ? ומה ניתן לומר בעקבותיהם עלינו ? דבר אחד משותף לכל הספרים הללו, על דרך השלילה . אף ספר מהספרים הנידונים אינו מאורע ספרותי חד משמעי, יצירת מופת מובהקת . אין כאן שווה ערך ל"ימי ציקלג", ל"מלך בשר ודם", ל"זכרון דברים", ל"התגנבות יחידים", ל"ספר הדקדוק הפנימי" או ל"סיפור על אהבה וחושך" . הספרים הטובים יותר מבין השבעה האלה — ספריהם של ידלין ומשעני — שכפי שאטען מיד הם טובים דווקא מפני שהם מינוריים באופיים — אינם מגיעים גם הם להישגיהם של ספרים כדוגמת "מולכו" או "החיים כמשל" או ספרי דוד שחר או "החולה הנצחי והאהובה" או אף "היכן אני נמצאת" ו"חיי אהבה" . חשוב לומר זאת, למרות ההסתכנות הברורה והמיידית בפוציות, לבל נאבד סטנדרטים במציאות תרבותית אמנזית, בה ההווה ( או העבר הקרוב ) הוא חזות הכול . מאידך גיס...
אל הספר