"תשתיתה של שירת דן במלחמת העולם השנייה ; כל האימות ממוינות בדייקנות 2 בששת ספריו הדקים . אין לך שיר או שורה שאינם מספרים על אותו נסיון" . אף על פי שאפלפלד צודק בדבריו, שיריו של פגיס אינם "מספרים" על חוויותיו במלחמת העולם השנייה . שנים רבות נמנע פגיס ביודעין מלספר את שחווה, ויותר מששיריו "מספרים" את החוויות הטראומטיות, המתגלות כבלתי ניתנות לדיבוב, הם שותקים אותן . מתח זה בין דיבור לשתיקה עומד ביסודה של שירת פגיס, שירת "המרחבים הריקים והסימנים החסרים", בלשונה של סדרה דיקובן 3 אזרחי . השתיקה הנוכחת בשירת פגיס לא הייתה רק בחירה פואטית ; היא עיצבה גם את חיי היומיום של המשורר, כפי שמעידה עדה פגיס בפתיחת הביוגרפיה שכתבה על בעלה, לב פתאומי : כמה משנותיו הסתיר ממני, בייחוד את הזמן שגורש בו לטרנסניסטריה, והיה עלי לחיות עם סודן . אולי לא עמד לו ההומור לתאר את הזמן ההוא, וכיוון שלא היה מסוגל לעצב אותו בסיפור ‑ פואנטה שתק אותו 4 בעקשנות עד סוף חייו . בהמשך פירטה יותר : דן לא הסכים לספר על הגירוש . מה שעבר עליו באותו טרנספורט עכר את כל שנותיו, ובכל כוחותיו ניסה להסתיר זאת מעצמו ומאחרים . אחרי מותו ל...
אל הספר