מבוא שיח מלנכולי וטראומטי בשירת דור המדינה

לאובדנו של אובייקט אהוב", אם כי "בהזדמנויות אחרות ניתן להבחין כי האובדן 4 אולם היא מצב של אבל מתמשך - מתמשךהוא בעל אופי רעיוני יותר", מדי . בניסיונו המורכב למתוח קו מפריד בין אבל למלנכוליה כתב פרויד : "מתקבל אפוא על הדעת לייחס את המלנכוליה בדרך כלשהי לאובדן ‑ אובייקט 5 החסום לתודעה, להבדיל מן האבל, אשר אין בו דבר לא מודע ביחס לאובדן" . המלנכוליה היא אפוא תגובה לא מודעת, או כזו הנמצאת על סִפה של המודעות, ומקורותיה אינם מובנים או אינם ידועים . ואכן, כפי שאנסה להראות בספר זה, המלנכוליה בשירה העברית שלאחר הקמת המדינה והשגת הריבונות אינה מנוסחת במפורש . נוכחותה עקיפה, ולא אחת היא באה לידי ביטוי באמצעות שתיקה ואלם . המועקה המלנכולית שבאה לידי ביטוי בספרות העברית עם סיומה של מלחמת העצמאות הוצגה במחקר כתחושת תִפלות של "הבוקר שלמחרת", והיא יוחסה בעיקר לסופרי דור הפלמ"ח, שתיארו ביצירותיהם את הקושי של לוחמי 6 אולםתש"ח לשוב מהמלחמה אל מציאות החולין האפורה של המדינה הצעירה . מה שיכונה כאן "המלנכוליה של הריבונות" חורג מתחושת התִפלות הזאת, מהקושי לשוב אל שגרת היומיום במדינה שאך זה הוקמה . דווקא משום ...  אל הספר