כשהוא נשאל שאלה שהיתה יכולה לסבך אותו בדרך כלשהי נהג להשיב ; "לא זאת השאלה - השאלה היא . . . " והיה מתחיל לפרט את מה שהדגשי הקמפיין הכתיבו לו לומר . הוא יכול היה להיתפס כמי שמתחמק מלהשיב לשאלות ישירות אבל לא היה מסתבך עם התבטאויות שיכולות לרסק קמפיין . הטכניקה ששרון נקט בה נקראת גישור . הוא התייחס לשאלה שנשאל, הוא רק לא השיב עליה, הוא לקח אותה למקום אחר, הסיט אותה ופיתח את הדיון היכן שנוח לו שיתפתח . "האם אתה מתכנן התנתקות נוספת, הפעם ביהודה ושומרון, כדוגמת ההתנתקות שבוצעה בגוש קטיף ? " הוא נשאל . "זאת לא השאלה", השיב, "השאלה היא מה ישרת טוב יותר את ביטחונה של מדינת ישראל", ואז היה פותח בהרצאה מעמיקה על ביטחונה של מדינת ישראל ואי ‑ אפשר היה להאשימו בהתחמקות - הוא בסך הכול התייחס לשאלה בקונטקסט הרחב שלה . בנוסף לשאלות מכשילות שעליהן אין צורך לענות בתנאי שנמצאו דרכים אלגנטיות לעקוף אותן, יש סוג נוסף של שאלות שעל המועמד להישמר מפניהן - שאלות היפותטיות : "נניח שתפסיד בבחירות", פותח העיתונאי ואז מציג את שאלתו . "נניח שתיבחֵר והפלסטינים יציעו לך הסכם שלום בתנאים כאלה וכאלה . . . " מועמד שמכי...
אל הספר