וכללים מחייבים ; יש מנגנון שקשה להבין מבחוץ איך הוא עובד ; יש מוקדי כוח, שצריך לתמרן ביניהם, ולתמרן מולם . על המועמד לשקול את המעלות והחסרונות של המסגרת בה הוא רץ לפני שהוא מתחיל . ישנן זירות שמתאימות לריצה עצמאית . בריצה לראשות עיר אין למפלגות נכסיוּת גבוהה, כי הבוחרים מתמקדים יותר בתכונותיו של המועמד ובהצעותיו ופחות במפלגה שלה הוא שייך . ההצבעה השבטית, שמאפיינת ציבורי בוחרים גדולים בבחירות ארציות, חלשה יותר בבחירות המקומיות . כך למשל בוחרים חרדים הצביעו לניר ברקת או למשה ליאון לראשות עיריית ירושלים על אף שמולם רץ מתמודד חרדי . גם החלוקה "ימין" ו"שמאל" שחשובה מאוד במישור הארצי משחקת תפקיד מינורי בבחירות המקומיות, ועוד פחות מכך בבחירות לאיגודים מקצועיים . גבעתיים, מעוז של השמאל בבחירות הארציות, בחרה בראובן בן שחר שמזוהה עם הימין לראשות העיר . באר שבע שמזוהה עם הימין בבחירות הארציות בחרה ברוביק דנילוביץ', איש מפלגת "העבודה" . ועם זאת, שני המועמדים רצו ברשימות עצמאיות, כדי שהשיוך המפלגתי לא יהיה לנטל עליהם . בסופו של דבר השאלה היא, מיהו המתמודד ? מועמד כריזמטי, חזק, לא זקוק למפלגה סביבו ...
אל הספר