26 | פנחס דנון ונטע שינפלד באמריקה הקולוניאלית . בנזט יצא נגד האמונה שהאלכוהול הוא מתנת האל, וכינה את האלכוהול "רעל מכשף" . בשנת 1784 פרסם ד"ר בנג'מין רש עלון ובו קטלג את סימני השתייה הכרונית מבחינה רפואית ; הציג שפה רפואית לדיון בשתייה מופרזת, שאותה תיאר כ"מחלה דוחה" ; אישש מבחינה רפואית את אבחנותיו של בנזט בדבר החמרת הרגלי השתייה, וטען כי שכיחות השתייה אכן עולה בהדרגה . נוסף על כך הוא הציע גורם רפואי כגורם למחלה, והרכיב לראשונה טיפול בשתייה כרונית המבוסס על תפיסת ההתמכרות כמחלה . מאוחר יותר הוא אף הציע לפתוח "בית פיכח" לטיפול בשתויים . בשנת 1825 פרסם הכומר לימן ביצ'ר מאמר שבו קישר בין מוסר לבין גישות רפואיות לשתיינות . ביצ'ר קבע כי אותם שתיינים חסרי מעצורים הינם "מכורים לחטא", התייחס לשתיינות כאל "תחביב מרושע" הנובע מ"צורך לשתות אשר אינו יודע שובע", ותיאר בפירוט את סימני האזהרה להתמכרות לאלכוהול . ביצ'ר סיכם את מאמרו בהצהרה כי "שתייה חסרת מעצורים היא מחלה וגם פשע, ואילו פשטה על הארץ מחלה מידבקת אחרת כמו זו, היה הדבר גורם לבהלה עולמית" . בעוד בנזט ורש תיארו את תוצאות השתיינות, ביצ'ר ת...
אל הספר