חמלת ה' והכחדתה של עיר: הנגדה, אירוניה ומחאה כלפי שמים בסיפור האוטוביוגרפי "הסימן" של ש"י עגנון

290 | ניצה בן- דב לבטח לא לממדיה . לכן כנראה בחר בסיפור סמלי עם מאפיינים פנטסטיים, שהוא משל כללי על כל האינטראקציות של היהודי עם הגוי או הגויה . דברים מעניינים ובמידה רבה סימפטומטיים לעניין חקר השואה אצל עגנון כותבת רלה קושלבסקי בהידרשה לסיפור ״על השחיטה״ של עגנון, הנושא שם זהה לשיר הזעם הידוע של ביאליק . ״על השחיטה״ של עגנון התפרסם לראשונה ב- ,1931 כונס ב- 1935 בקובץ בשובה ונחת : סיפורי אגדות , וב- 1953 נכלל בכרך אלו ואלו במחזור ׳סיפורי פולין׳ בסמיכות למחזור העוקב של ׳סיפורים נאים של ארץ ישראל׳ . סיפור זה, שאין לו כל קשר לשואה ועניינו משפחה הניצלת מפוגרום, הופך לסיפור המרמז על השואה בגלל הקשר עריכתי חדש . כלומר, בגלל מיעוט יצירות העוסקות בשואה, מייחסים החוקרים לשואה יצירות שעניינן פוגרומים מזה, וסיפורי הצלה שיש בהם תושייה אינטואיטיבית של הניצולים מזה . אבל אם נסכם את היצירות שבהן עגנון עצמו, מתוכַן, התכוון לשואת אירופה ממש, נקבל תוצאה מצומצמת למדיי : היא מופיעה כאמור בעקיפין ב״האדונית והרוכל״ וגם ברומן שירה ובסיפור ״כיסוי הדם״, ואולי בעוד סיפור או שניים בעלי אופי אלגורי, אלגי או חלומי...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן