274 | מרדכי שלו ״החוק חייב להיות פתוח לפני הכול ובכל עת״ . אם האיש כה בטוח שהחוק חייב להיות פתוח, ואם ״השער אל החוק״ אכן ״פתוח כתמיד״ – למה עליו לבקש רשות ? הן ברובד האמפירי והן ברובד הנורמטיבי, הן מבחינת ה״מצוי״ והן מבחינת ה״ראוי״ – יכול, רוצה וצריך אפוא האיש להיכנס, וכל סיוטיו אינם מתחילים אלא מרגע בקשת הרשות שהיא היא ההופכת את הייעוד לסיוט . II מי ״ביקש״ זאת מידו ״לבקש״ רשות ? – והרי עצם בקשת הרשות עושה את רצונו החופשי ואת האוטונומיה שלו פלסתר והוא בוגד בהם בהסגירו אותם ללא כל צורך וללא כל הוראה לידי זולתו . הוא מאבד את חירותו לדעת לפני שניסה אפילו את עקרון הכניסה החופשית המתחייב הן ממהות החוק והן מהשקפותיו על החוק . יתר על כן : קפקא עצמו מדגים ניסיון מעין זה באורח גרוטסקי באחת הווריאציות על ״לפני החוק״ שנשתמרו פה ושם במחברותיו, כשהסיפור בגוף שלישי מתגלה פתאום כסיפור בגוף ראשון : ״חלפתי במרוצה על-פני השומר הראשון . אחר נחרדתי, רצתי שוב חזרה, ואמרתי לשומר : עברתי כאן בריצה כשהסתכלת לצד אחר . השומר הסתכל קדימה ולא אמר מאומה . ׳אני מניח שלא הייתי צריך לעשות זאת׳ אמרתי . השומר שוב לא אמ...
אל הספר