חלק ד 54 משפחתה של מטילדה היתה מן 'המעמד העליון' של העיר שלנו, ובניה היו נושא תמידי לרכילות ולקנאה, ולכן ידעתי עליהם הרבה עוד קודם ששפרה התיידדה אתי . שמעתי, למשל, שמטילדה קיבלה את השכלתה היסודית בפנימייה בגרמניה ( כנהוג בקרב אנשים ממעמדו של אביה עד לפני זמן מה ) ; אחר כך למדה רוסית ומקצועות אחרים מפי מורים פרטיים בביתה ; ושני אחיה הצעירים ממנה לומדים בגימנסיה הרוסית בעיר . שמעתי גם שמטילדה יפה מאוד וכמובן מיטיבה להתלבש . כל השמועות האלה הילכו עליי קסם אבל גם אימה . פתאום נעצרה שפרה במקומה כאילו נזכרה במשהו . 'חכה, אל תזוז', אמרה לי ומיהרה לחזור אל בית הכנסת . עשר או חמש עשרה דקות לאחר מכן חזרה והופיעה, ואמרה : 'לא התעכבתי הרבה, נכון ? רציתי רק לבקש סליחה מהשמש . העלבתי אותו לחינם . אבל הוא גולם בכל זאת . בוא, דויד' . כשהגענו אל ביתה הציגה אותי שפרה לפני המשרתת הזקנה במטבח . 'הוא יישאר אתנו שבוע, אולי יותר', הסבירה לה . 'אני רוצה שתחזקי אותו, שתפטמי אותו כמו אווז לפסח . את שומעת ? ' המשרתת, אישה גבוהה ורזה שפניה כהות מאוד וגונן כחלחל, שילחה בי מבטים עוינים . 'תראו איך שהיא מסתכלת עליו ...
אל הספר