חלק ג 44 המרחק אל 'חצר אבנר' לא היה גדול . כשנכנסתי למרתף שלנו ועמדתי מול אמי, לטשה בי את עיניה לרגע, כמוכת אלם, ואז ספקה כפיים והתייפחה, 'אוי ויי לי ! חושך ואפלה על ראשי ! מה קרה לך ? ' היא הקשיבה לסיפורי בשתיקה, פניה אומרות פלצוּת, ומיד פנתה לצאת מן הבית . 'אני אהרוג אותו . פשוט אהרוג אותו', אמרה בדיבור אטי ומודגש, שעדיין מצטלצל באוזניי עד היום . אשתו של כורך הספרים, החייל בדימוס ואני רדפנו אחריה והתחנַנו שלא תסכן את חייה במעשה נמהר שכזה, אבל היא התעלמה מאתנו . 'אישה טיפשה ! את אפילו לא יודעת מי עשה את זה', דחק בה החייל . 'אני אברר ואמצא ! ' השיבה לו . אשת כורך הספרים אחזה בזרועה, אבל היא התנערה והמשיכה בדרכה . התחננתי לפניה בדמעות בעיניי . 'חזור הביתה', אמרה לי . היא השתדלה לדבר ברוך, אבל עיניה בערו באש מבשרת רעות . אלה היו המילים האחרונות ששמעתי מפיה . רבע שעה לאחר מכן נשאו אותה אל המרתף שלנו בלי הכרה . פניה היו חבולות ונפוחות גולגולתה שבורה מאחור . היא מתה עוד באותו הערב . מעולם לא התבררו לי פרטי מותה האיום . אמרו ששופט חוקר והמשטרה בודקים את הפרשה, אבל האשמים לא נמצאו מעולם . לא ...
אל הספר