נעמיק עתה במה שמוגדר להלן כמתודולוגיה אסכטולוגית . אם תרוממו את המסך מעל הצגת החקירה הנוכחית עוד יתברר לכם שהדמי וּ ן של הוויכוח שלהלן על אודות התנועה לעבר העתידיות בימינו הוא › מי וּ ן שכבר מכריע לטובת צד מסוים בסכסוך . כל זאת מכיוון שהדמיון משוחד מעצם מיקומו כבר בתוך הוויכוח הזה שמולידה שאלה מסוימת . הדמיון ( כפי שיתואר בפסקאות להלן ) , שיש שיתקיפוהו כהיפרבולי להכעיס , יכריע לטובת אחד הצדדים בסכסוך המגיב לשאלה על אודות עצם הרלוונטיות של אותו ויכוח לימינו : אחד , האפוקליפטי , אומר " רלוונטי ! " ; השני , מנורמל וא – אפוקליפטי , " לא ! " , ושניהם מקבלים עליהם בכך את עול הרלוונטיות לימינו ( אגב , אולי הכיוון ההפוך הוא הנכון ? שמא המחיקה הזו מראש , כמהלך הגיוני של פרוצדורה זו , המחיקה הזו בסופו של דבר את המנורמל הרגוע האנטי – אפוקליפטי , את מכחיש הרלוונטיות , מצילה אותו דווקא , בהיותו קורבן תמים וראוי לרחמים ואף כמודחק אמיתי שהשיח הנוכחי , מעצם היותו אפוקליפטי , אינו יכול להכיל ? הנוכל לתת אמון בחריגתו משיח האפוקליפסה ?) . אותו דמי וּ ן מניח בעיה העומדת לפתחה של הזמניות שלנו , בהתאמה לחשש...
אל הספר