הניתוח של לאקאן של המבט והדימוי הוא שיא אנליטי ואינטלקטואלי של המסורת הפסיכואנליטית שיש לה שיג ושיח , לעתים אוהד ולעתים עוין , עם המסורת הפילוסופית — בייחוד זו הפנומנולוגית , שעם פסגותיה בדמות מרלו – פונטי וסרטר מתמודד לאקאן בעיקר בסמינר ה – 11 כאשר הוא מציע את מחשבתו החדשה על אודות המבט . נשאלת השאלה כיצד יכול השיא הזה של הדיון בשנות ה – 60 של המאה העשרים לעזור לנו להתמודד עם המועקה העתידית של ימינו . מתוך ניסיון להתמודד עם הפנומנולוגיה כנציגת המסורת הקרטזיאנית ו / או הרציונלית על אודות כוח החלטתו של הסובייקט –קוגיטו והתכוונותו אל מול העולם , מתקיים אצל לאקאן מהפך בהיררכיית הסובייקט והאובייקט . היפוך זה מתקיים גם בהמשך לתפיסה של הסובייקט דווקא כסביל וכמשועבד , נתין בשפה הפוליטית ( . ( Balibar 1989 וכך , האחר כאובייקט עובר תהליך של סובייקטיביזציה , גם אם מדומיינת , ואילו הסובייקט עובר במידה מסוימת תהליך של אובייקטליות בהיהפכו לאובייקט של האובייקט , של האחר . כך עד שנות ה – , 60 שמהן ואילך מתקהה חוד רדיקליותו של האחר והוא מקפח את הוד אחרותו הטראומתית . מכאן הביטויים " אין האחר " ו " האח...
אל הספר