מבוא

עקרון הפרדת הרשויות הוא אחד העקרונות החשובים ביותר במשטר דמוקרטי , שכן הוא ערובה להגנה מפני עריצות השלטון . סמכויותיו של השלטון מבוזרות בין שלוש רשויות – מחוקקת , מבצעת , שופטת – וכך כל רשות מפקחת על השתיים האחרות ומרסנת אותה . ואולם במשטרים פרלמנטריים , כמו המשטר הנוהג בישראל ושלא כפי שמקובל במשטרים נשיאותיים , הרשות המחוקקת והרשות המבצעת אינן נפרדות זו מזו . ראש הממשלה והשרים נבחרים לתפקידם מכוח קיומו של רוב פרלמנטרי מובנה , והממשלה יכולה ליפול לאחר שהרשות המחוקקת הביעה בה אי אמון . התוצאה היא חפיפה מסוימת בין שתי רשויות – המחוקקת והמבצעת . הכלים המבניים שניתנו בידי הרשות המחוקקת לצורך פיקוח על הרשות המבצעת ואופן תפקודם חשובים ביותר לנוכח הבעייתיות שבחפיפה זו . לכאורה , אין היגיון בהטלת תפקיד הפיקוח על הוועדות הפרלמנטריות , שכן רובן מובלות על על ידי יושבי ראש מהקואליציה ובכולן יש רוב לקואליציה . אך הפרקטיקה מלמדת שחברי פרלמנט , הן מהאופוזיציה והן מהקואליציה , משתמשים תדיר בכלי פיקוח למיניהם , ולא אחת הם משתפים פעולה בזירת הוועדות כדי לקדם אינטרסים ציבוריים מסוימים או כדי להגן עליהם ....  אל הספר