כאשר אדם חולה – חיי המין שלו קשורים להתנהלותו עם החולי ולשותפיו לחיים . אלא שהמערכות הרפואיות נמנעות מלגלות עניין בחייו המיניים עם האדם בעל המחלה ואיך לאפשר אותם עם שותפיו לחיים : רופאים נמנעים מלשאול או להתייחס למיניותו של החולה . המידעונים של קופות החולים מדברים כיום לא מעט על מיניות , אלא שהרופאים עצמם אינם שואלים את חוליהם על יחסי האישות שלהם בהקשר לחולי שלגביו הם מטופלים , ואין ציון לגבי השפעת תרופות על הפעילות המינית של המשתמש . אפילו אורולוג המטפל בגבר ישאל אותו לגבי ההשתנה שלו , אך לא לגבי היכולת של אותו האיבר להזדקף או להגיע לפורקן , ושל בעליו לחוש תשוקה או לספק את בת זוגו . האנשים בעלי החולי – המטופלים – זקוקים להארה והדרכה בתחום חיים חשוב זה , הם בורים ואובדי דרך בלעדיה . חנוך , גבר בשנות השבעים לחייו , מספר שבשנות השישים שלו עבר ניתוח מעקפים בלב . לאחר מספר ימים נשלח הביתה עם צרור מרשמים לתרופות והמלצה ללכת לתהליך של שיקום במסגרת בית החולים . הוא היה מלא חרדות , כי הפך מאדם פעיל מאוד לאדם מוגבל , שצריך להיזהר , ללא הדרכה ברורה כיצד לנהוג . בחדר הכושר השיקומי התנהל מעקב לגב...
אל הספר