חיי נישואין ממושכים מצטיירים במציאות ובספרות כמלאי מרירות , שנאה , שחיקה וקיבעונות . המוסכמות שעל פיהן ' אהבה ' , פרנסה וילדים הם אבני בניין מספיקות לאושר – הפכו לשנינה בקרב לא מעט כותבים . הדימוי של ' המשפחה המושלמת ' היה והינו כמעט קלישאה , שעדיין נכספים אליה בסתר ובהעמדת פנים . ההיצמדות לילדים אינה כלל ערובה שמשהו קדוש מתקיים כאן . אנשים מבוגרים חיים את חייהם לא פעם דרך ילדיהם , עם אפשרות מזערית לסיפוק ועונג בחיים המאוחרים , או בקרבה המתאפשרת בזוגיות . אלא שמרירות ובדידות בשניים מלוות אותם . מסתבר שגם עם ילדיהם הם צריכים , בערוב היום , להתפייס ולמצוא שפה בוגרת , וגם עם בן הזוג – שאתו הכול כביכול כבר מנוסח ומקובע . המין הוא בהחלט אופציה שיכולה להמתיק את החיים בגיל המאוחר . האינטימיות שבחיבוק , בליטוף , במגע , אפילו מגע קל , בדאגה ההדדית , בפינוקים הקטנים המשותפים – נעימה . כפי שראינו , המין בגיל השלישי מקבל עכשיו יחסי ציבור טובים – מעודדים אותו , מתפעלים מההיתכנות שלו , מספקים מידע לגביו . על פי ממצאים לגבי שכיחות המיניות בזקנה כיום , הרי שהיא נעה בטווח שבין עידוד למגע ודאגה באינטימי...
אל הספר