המקרה של איתי בן השנים עשרה וחצי הובא להדרכה במהלך טיפול שארך מספר שנים . הוא היה בן יחיד להורים שתוארו כמצומצמים , כשהוא עצמו נולד עם בעיות בריאות , שחלקן המשיכו ללוות אותו . האב תואר כמי שהתעקש ' לדחוף ' את בנו למסגרת לימודים ברמה גבוהה , ובכך בלבל אותו , ואילו האם תוארה כאישה חלשה , לא נוכחת ולא מסוגלת להציב גבולות . בבית איתי מפחד לישון לבדו , ולפיכך ישן במיטת ההורים . לאחרונה צצו אצל איתי בעיות של חוסר שליטה , שכבר היו לו בעבר והתמתנו במהלך הטיפול . בתקופה הנוכחית הוא היה יכול לפרוץ בפרצי – צחוק לא נשלטים באמצע שיעור בבית – הספר , בטענה שילדים ( בנים ) מצחיקים אותו והוא לא יכול להתאפק . הדבר היחיד שאיתי רואה כמה שיכול לעצור בעדו כאשר הוא או סביבתו חשים שהוא לא שולט בעצמו – זו " הצעקה של אבא " . פגישה אחת עם איתי מתקופה זו מתחילה כך : איתי : " את מנסה לעזור לי ואני לא עוזר לעצמי . " המטפלת : " אולי לא הכול תלוי בך . " הוא מופתע ומתעשת , ובוחר דמקה עבור שניהם . תוך כדי משחק הוא מתרגז , מזיז את כל החלקים , דורש שכל אחד משניהם יעשה " מה שבראש שלו " , אך חוזר ומדגיש שהוא אלוף במשחק הזה...
אל הספר