דרך המקרה של עדן בת השבע ארצה להבהיר איך ' ילדה אוהבת את אמא ' , או , נכון יותר – מתאהבת באמא . השנה הראשונה לטיפול הפסיכולוגי בעדן עמדה בסימן הכלת והבנת שפת הפעולות חסרות הריסון בהתנהגותה , כדי לשקם את הקשר האמהי הלא מספק עבורה שבו היא זכתה , ולתקן שבר בסיסי שנותר בה . בטיפול שלה היה צריך לתת מקום לניסיונות של עדן לתקשר ולהבנות לעצמה גבולות דרך פענוח מבעי גוף שלה . משחק שהיא שיחקה שוב ושוב הובן על ידי המטפלת כדרך של עדן לשחזר ולשלוט בפונקציה ובתכנים האמהיים , וכילדה – לנכס אותם לעצמה . בשנה השנייה לטיפול הסתמנו יותר רוגע וסדר בעולם הפנימי הכאוטי של עדן , במשחק ובמלל שלה היו יותר ארגון , הפשטה והסמלה . אלא שבמקביל התגלו אצלה גם סימנים של נסיגה : היא יצאה מחדר הטיפול שוב ושוב אל אמה שישבה בחדר ההמתנה , היא הייתה מפוררת מזון בלי לאפשר משחק או מבלי לתת כל משמעות לכך , והייתה צועקת . בהדרכה הסתבר לי לראשונה שהשנה השנייה לטיפול מתאפיינת בכך שאמה של עדן היא זו המביאה אותה עכשיו לטיפול , בעוד שבשנה שלפני כן הביא אותה אביה . היציאות התכופות שלה מחדר הטיפול לחדר ההמתנה , הדרישות מצד עדן כלפי אמ...
אל הספר