מושג ' גיל ההתבגרות ' שאתגרנו דורש התבוננות במשמעויות הנלוות שהצטרפו להבחנה זו : של ' מרד הנעורים ' ושל הצעיר כמתווכח , כמורד , של מי שיוצא ' אנטי ' , כדי לכונן את זהותו . אריקסון , שטבע מושגים אלה , ראה את גיל ההתבגרות כאתנחתא – תקופת מורטוריום , תקופת ביניים שבה הנער והנערה מתפתחים ומתאמנים בפיתוח הזהות שלהם , לפני שהם יוצאים אל העולם החברתי והכלכלי לתפקד בו כבוגרים . ברצוני להמשיך לאבחן את מצבו של ' גיל ההתבגרות ' כיום מבחינת מורכבות אופיו העכשווי , תוך שימת דגש על אפשרות היעלמותו של ' מרד הנעורים ' ושינוי פניו הסמוי אך הדרמטי . הטיעון הראשון שאציע הוא ש ' מרד הנעורים ' הוא מושג שהתאים למשפחה היררכית של פעם , כשהאב היה סמכות דומיננטית ואל הילד דיברו כאל אובייקט שצריך להיראות ולא להישמע , לציית למבוגרים . במציאות ההיא , ברגע שהצעיר חש את כוחו הפיזי ואת עצמאותו האפשרית – הוא מרד , הוא היה יכול להגיע לבגרות רק דרך מרד באב והכרעתו , כדי למצוא מקום לעצמו בעולם הבוגרים . המרד באב אמור היה להיחתם בהזדהות עם האב – כך נראה לפרויד הפתרון של התסביך האדיפאלי בפנטזיה של הילד , שליבתו הייתה מחאת ...
אל הספר