ראיית הילד כאדם בפני עצמו מחייבת להתייחס אליו ככזה כאשר הוא תלוי לשם התפתחותו וגדילתו במבוגר שאחראי שיהיה קשוב אליו וימלא צרכים וחסרים החיוניים לקיומו הפיזי והפסיכולוגי . נקודת המבט של הפסיכולוגיה ההתפתחותית ספקה במהלך השנים מודלים לפי שלבים ועמדות כדי לאפיין את תהליך ההתפתחות שלו . בדיון הנוכחי ברצוני להראות כיצד לקיים את התפיסה הבסיסית של הילד כאדם בד בבד עם הבנה התפתחותית כדי להזין את יחסי הורה ילד כיום . ובמילים אחרות – לשלב את ההכרה שהילד הוא סובייקט , ישות לעצמה – בכל שלב בהתפתחותו . הילד המתואר כמתפתח דרך שלבי ההתפתחות השונים אצל תיאורטיקנים שונים כמו פרויד , פיאז ' ה , קליין , אריקסון , מהלר , אוגדן , ואחרים – הוא אובייקט , מושא לתצפית פסיכולוגית התפתחותית , גם כשהיא דנה בחייו הפנימיים ובעולמו הרגשי והקוגניטיבי , או שהיא רואה בו מושא לטיפוח הורי חד סיטרי ומתחשב . מעמדו של הילד כסובייקט – כישות לעצמה – קבל הכרה מדעית , פסיכולוגית מחקרית שהחלה עם עבודותיהם של דניאל סטרן ואחרים ( ראה : סטרן , ' יומנו של תינוק ' , , ( 1985 / 1997 והוכיחה שהאינטראקציה ילד הורה איננה חד כיוונית – הי...
אל הספר