בדיון בזוגיות ההורית חשוב תחילה לשאול האם בזוגיות הנוכחית ( כשבני הזוג מנהלים ביניהם שיח במסגרת הקשר ולשם תיאום השיתוף בתפקידים ) – מתממשת היכולת הבסיסית לתקשורת , ובמיוחד – היכולת להקשיב לקול אחר מאשר הקול שלי . האם באמת כל אחד מהפרטנרים שומע את קולו של בן זוגו ? איך באים לידי ביטוי קולות ההורים המופנמים בשיח בין בני הזוג ? כאשר בן זוג רוצה ומצפה מעצמו להקשיב לבת זוגו – הוא עלול למצוא עצמו נאטם כשהיא מדברת , מרגיש מואשם כשהוא מביע דעה או משאלה , ומרגיש ' נסחט ' כשהוא מבקש משהו לגיטימי לעצמו . כך יכולה גם בת הזוג לחוש בשיח עם בעלה או בת זוגה . בן הזוג הנאטם לקולה של בת זוגו ( או להפך – היא נאטמת לקולו ) – יכול לשאול את עצמו , למשל : ' האם כילד נאלצתי לאטום את אוזני למריבות הורי , ולהתרכז בקולי שלי כדי לא להשתגע משטף המסרים שהוצפתי בהם ? ' אלה הם קולות שהורה יכול היה להפנים מעברו כילד , הקמים לתחייה באינטימיות , בקרבה ובתלות של חיי משפחה וזוגיות . אז קולו של בן הזוג יישמע רודפני , תובעני , לא סביר . מוכנים אפילו להתגרש ממנו ( בפנטזיה או במציאות ) כדי להיפטר מן הקול הזה , שהוא קול לגיטימ...
אל הספר