נכון הוא ש ' בית אבא ' , ' מדורת השבט ' ו ' שורשים ' מקנים לאדם בסיס להשתייך ולהיצמד אליו , בעיקר בעיתות בלבול ומצוקה . כשאדם או הורה מתרפק על בית הילדות שלו , זה מאפשר לו להיות שייך למשהו ברור שממנו הוא צמח , הוא לא בודד בעולם , הוא קיים ברצף . אולם במצב של אי ביטחון אישי וחברתי נוטים ליחס ' לבית אבא' או ל ' מסורת ' כוחות מאגיים , כמאחז טוב ובטוח שמתווה איזושהי דרך , גם כשלמעשה הוא יכול להיות פוגעני , פרימיטיבי , מעוות את תפיסת המציאות לכדי פנאטיות , ונוגד צרכים מפותחים יותר של הפרט והחברה . דרך ההצמדות לעבר יכול הורה לראות עצמו שייך לרצף היסטורי , שיקנה לו ביטחון ושייכות , והוא יכול גם במכוון להתנער ממנו בקיומו כבוגר אוטונומי לכאורה . רוח העבר בתוך המשפחה יכולה להתקיים באופן מודע , כשהיא עולה מהורה או מסב , באופן שיכול להיות מכמיר לב כשהוא נאמר על ידי דמות משפחתית תומכת , כנוסטלגיה או כאנתרופולוגיה אישית : ' בסנדוויץ ' שאני לקחתי לבית הספר היו תמיד רק גבינה רזה ומלפפון ' , ' כשאני הייתי קטן – ילדים לא נסעו לחוץ לארץ ' , דיבור שיכול להפוך ל ' חפירה מנדנדת ' בחזרתיות שלה . קיים גם הק...
אל הספר