בראשית המאה העשרים , עם צמיחת התנועה הציונית , נוצרו בתוכה גרעינים של תנועות סוציאליסטיות ששאבו רעיונות מן הציונות ומהתנועה הסוציאליסטית הכללית . שני אישים , בר בורוכוב ונחמן סירקין , גיבשו בתחילת דרכן של התנועות הסוציאליסטיות הציוניות תפיסות אידיאולוגיות ששימשו להן מצע רעיוני . נקודת המוצא הציונית של שני האישים לא התבססה על הקשר ההיסטורי של היהודים לארץ - ישראל אלא על הצורך בטריטוריה שבה אפשר יהיה לשנות את מעמד הפרולטריון היהודי . סירקין הסיק מגישה זו כי אין לצמצם את האופציה הטריטוריאלית לארץ - ישראל . אפשר לפתח ציונות - סוציאליסטית גם בזיקה לטריטוריה אחרת . בורוכוב תיאר את החברה המודרנית במונחים סוציאליסטיים מובהקים : חברה מפולגת למעמדות בעלי אינטרסים מנוגדים ואידיאולוגיות עוינות זו לזו , ' המעמד הריאקציוני של הבורגנות ' ו ' המעמד המהפכני של העובדים השכירים ' , הפרולטריון . הפרולטריון נאבק לקידומו גם באמצעים דמוקרטיים , וכש 'מעמד הפועלים יגיע לשיא התפתחותו ייטול אותה שעה את השלטון לידיו , ובאמצעות הדיקטטורה שלו יחסל את המבנה המעמדי של החברה ואת הקניין הפרטי באמצעי הייצור ' . מלחמת המ...
אל הספר