פרק שני יסודות השיתוף בקבוצה

בסוף שנת 1911 מנתה קבוצת המתיישבים בדגניה 15 איש . חברי הקבוצה פנו למשרד הארצישראלי בבקשה להגדיל את מספרם בעוד שבעה אנשים . תחילה נבעה בקשה זו משיקולים של כדאיות כלכלית , אך רעיון הקבוצה הקטנה המשיך והתגבש לכלל עיקרון חברתי בשנים הבאות . בתכנית העבודה של דגניה לשנת תרע " ה ( , ( 1915 שניסח יוסף בוסל , הוצגה דרישתה של הקבוצה לרסן את גידולה ברצונה לשמור על צביונה החברתי כקבוצה קטנה החיה על פי עקרונותיה החברתיים . חברי הקבוצה טענו כי המשך עיבוד כל שטחה של אום ג ' וני ( 3 , 000 דונם ) יחייב את הקבוצה להעסיק 60 - 50 איש בשיאן של העונות החקלאיות , ויפגע באופייה של הקבוצה ובעקרונותיה . על כן הציעה דגניה למסור מחצית משטחה לטובת התיישבות חדשה ולהפוך ממשק אקסטנסיבי למשק מגוון ( רב ענפי ) . במכתב התשובה ששלח המשרד הארצישראלי לבוסל נכתב כי בשל המצב באירופה ולרגל אילוצים תקציביים לא יוכל לאשר בשלב זה את השינוי המשקי ואת ההשקעות הכרוכות בו , ועל כן יש לדחותו באופן זמני . על אף הדחייה הזמנית לא ויתרו חברי דגניה על כוונתם לשמור על צביונה החברתי של הקבוצה . הם הבינו כי השגת היעד הזה קשורה קשר הדוק למבנ...  אל הספר