תהליך החייאתה של הלשון העברית כלשון הדיבור בארץ ישראל רצוף היה 1 מראשיתו הכרעות שמכיעיהן נשאו אופי חברתי , ויש מהן גם הכרעןת שלא מדעת והעדפות שרקען חברתי תרכותי , כך היא האמונה , שכתנסחה לעתים כעיקרון של מדע . שהלשון העברית שהוחייתה היא יורשתה הישירה של לשון 2 המקרא , או בניסוח זהיר יותר , שבחלק הדקדוק שלה ( והכוונה הייתה 3 לתורת הצורות כלבד ) היא בנויה על לשון המקרא . בתחום המילון מוכנים היו הסופרים והחוקרים כאחד להניח מקום גם ללשון חכמים כמקור חשוב להשלמת אוצר המילים של הלשון המתחדשת . מתוך האפשרות של צירוף לשון המקרא ולש > ן חכמים זו לזו כיסודותיה ההיסטוריים של העברית החדשה נתקבלה בזמן האחרון דעה נועזת כין החוקרים , שלאמתו של דבר לא הוחייתה שוס לשין עברית עתיקה כפי שהיא בכלל , אלא ( לפחות מבחינה בלשנית ) כזמן החזרת העברית לדיבור פה בארץ ישראל נוצרה לשון עברית חרשה על יסודות רבדיה הקודמים של הלשון * בדרך כלל נחשבו לשון המקרא ולשון חכמים לאותם רבדים היסטוריים שהז > נו ומזינים את העברית החדשה ( לשונה של הספרות העברית החדשה מימי ההשכלה ואילך ) ואת העברית המודרנית { העברית החיה בישראל מס...
אל הספר