השעבוד הבלתי מקושר אופייני ככלל לעברית המקראית , ובעיקר לסוגת השירה , ואילו בחטיבות המאוחרות יותר הוא הולך ופוחת ( וגם בארמית בת התקופה הוא נדיר ) , ולא זו בלבד אלא שהעברית והארמית הולכות ומרחיבות את מעגל השעבוד ( לצורכי נומינליזציה ) מימי הבית השני ואילך ומציבות צייני שעבוד בנסיבות . 403 ליהמן , עמ ' ; 192 גולאק – קצוף , עמ ' 123 הערה ; 14 כותן וירדני , עמ ' . 45 . 404 על הקריאה " תעבדון " ( ולא " תיעבדון " ) ראו הערה 113 בעמ ' . 291 . 405 בשעת כתיבת המאמר נעלמה ממני הדוגמה מנח " צ . 26 אין בה כדי לשנות את מסקנותיי באשר לתחביר , אבל בכתיבה יש לחזק את קביעתי שהרכב אן / אי + לא בתקופה זו " כבר נתפס כיחידה אחת ולא כצירוף של שתי מיליות " ( עמ ' 174 ) ולתמוך בהנחה שרכיבו הראשון הוא מלכתחילה אן ולא אי ( ראו עמ ' . ( 172 – 171 . 406 ז ' ואון – מוראוקה , ; 158 a – b , 157 a , b §§ קוטשר , מגי " ש , עמ ' 342 – 341 והתוספות בעמ ' ; 492 תחביריות שלא הצריכו קישור של שעבוד בעבר ( . ( 5 . 43 § גם בתמד " י השעבוד הבלתי מקושר מועט ומוגבל ( היעדר הקישור מסומן : ?( א . דיבור עקיף : שלא תהי אמור ? מן בש...
אל הספר