תמד " י מרבות באיחוי מקושר , בדמיון מסוים לפרוזה המקראית ולעברית של קומראן ( פארק , עמ ' 229 , 178 ) ובניגוד מסוים ללשון חכמים , ועניין סגנוני הוא . אולי יש לייחסו להעדפת הבהירות , ואולי הוא טבעו של סגנון האיגרות והשטרות , ואולי הא בהא תליא . הנה כמה דוגמאות שיעידו על מנהג הסופרים לאחות באופן מקושר : [◦ ● ה מ ׄ כ ׄ ר ׄ תי לך בכסף ז ׄ ש [ מו ] נים ושמונה זוז סלעים עשרים ושתים ואני קבלן ו ׅ [ ר ] ש ׅ י ׅ הלוקח וירשו ׄ להמ ׄ כ ׄ ר הזה לעשות ׄ בו כל שתחפץ וכל שיש לי ושאקנה אחר ׄ אי ׄ ם ׄ וערבים למרק לפנך את המכר הזה לעומת ככה מכל חרר ותגר לעולם ואני שלום אשתו שלדוסתס זה [ ... ] ( מור , 30 ש ' . ( 26 – 20 ● תמקום שנ ׄ קר ׄ ה הח ׄ ורת והמשוכ ׄ י ׄ ם ׄ [ ות ] כ ׄ ל רשותם ותמקום שנקר ׄ ה החפיר ו ׄ תכל רשותו [ וה ] סלם ו ׄ תכל רשותו [ ... ] המקום ש ׄ נקרה הח ׄ פ ׄ י ׄ ר והמקום שנקרה הסלם והעפר הלבן שבהם ותכל אילן שבהם [ ... ] המקום שנקרה החור [ ת ] והמשוכים והעפר הלבן שבהם ותכל אילן ( ידין , 44 ש ' . ( 16 – 7 ● בטב אתן יושב [ י ] ן אכלין ושתין מן נכסי בית ישראל ולא דאגין לאחיכן לכול דבר ותשפינת...
אל הספר