כינוי הרמז עשוי לתפקד במעמד שם עצם ( ובמקרה זה הוא בדרך כלל נושא או נשוא ) או במעמד שם תואר ( ובמקרה זה הוא לוואי ) . לא כל כינוי משמש בשני התפקידים , ויש שהלשון מקיימת – בחלק מקטגוריות הרימוז לפחות – בידול בין כינויים שמניים לכינויים תואריים . אלה פני הדברים בתמד " י : ● זה – שימוש תוארי בעיקר : " למרק לפנך את המכר הזה " ( מור , 30 ש ' (; 24 " רצו . 8 קדרי , תחביר , עמ ' : 216 " שם פרטי אינו בא במבנה הלוואי עם ז ה , אלא אם כן הוא שם פרטי בדרך תניינית והוא מיסודו שם כללי הבא ביידוע " , כגון " הירדן הזה " ( למשל בראשית לב , יא ) . ואמנם לא מצאתי בספרות התנאים דוגמאות לרימוז שם פרטי ; לעומת זאת בספרות האמוראים יש " אברהם זה " ( בראשית רבה מא , ח [ עמ ' [; 413 מט , ב [ עמ ' – 2 x [ 499 ראו בנדויד , לשון , עמ ' (; 645 " לאה זו " ( שם עא , ב [ עמ ' [; 823 תודה לפרופ ' חיים א ' כהן על הדוגמה ) , וכבר במקרא בשימוש שונה מעט : " זה משה " ( שמות לב , פס ' א , כג – ראו יוסטן , זה ; ולטקה ואוקונור , עמ ' . ( 309 . 9 דבריו הנכוחים של ברגגרין על השימוש המעורב בדגמים בתקופות מאוחרות יותר ועל גישתם של...
אל הספר