בעוד המשנה , התוספתא והברייתות בירושלמי מדגישות את חשיבות " דרכי השלום " , הספרא וספרי דברים שוללים נתינת צדקה לגויים , ובייחוד מתנגדים לזכאותם למתנות עניים . נעיין אפוא בכמה דוגמאות . המדרש הראשון דן בוויקרא יט י : " וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט לעני ולגר תעזב אתם אני ה ' אלהיכם " , פסוק המצווה להשאיר חלקים מיבול הכרם לעני ולגר , ובוחן מי זכאי ליהנות ממתנות אלו : " לעני " יכול לעני מאחירים תלמוד לומר " לגר " . או " לגר " יכול לגר תושב . תלמוד לומר " ללוי " ( דברים כו יג ) . מה לוי בן ברית אף גר בן ברית . או " ללוי ולגר " ( דברים כו יג ) יכול בין מחוסרין בין שאינן מחוסרין . תלמוד לומר " לעני " ( ויקרא יט י ) . מה עני מחוסר ובן ברית אף כולם מחוסרים ובני ברית ( ספרא קדושים פרשה א פרק ד , דף פח טור ב ) . במקור זה , כמו בכמה מקומות במדרשי התנאים , משמעות המילה " אחרים" היא גויים , שבמקרה הזה אינם זכאים למתנות מהכרם . כדי להגיע למסקנה זו המדרש צריך להראות שאין מדובר בגר תושב ( אף שזאת המשמעות המקורית של המונח בספר ויקרא ) , ולשם כך הוא משתמש בפסוק מספר דברים ( כו יג ) . בוויקרא מוזכרים ...
אל הספר